פסק-דין בתיק הפ"ב 56778-12-11

לפני בקשה לאישור פסק בורר חלקי והתנגדות לה, וכן עתירה להעברת הבורר מתפקידו המתמקדת בשכר טרחתו של המומחה מטעם הבוררות.

רקע עובדתי

ביום 1.3.09 התקשרו המבקשים 1-2, בהפ"ב 19695-12-11 (להלן: "טל") עם המשיבים בבקשה זו (להלן: "קאמאו") בהסכמים להקמת חברה בשם  דאדא שיווק נעליים בע"מ, במטרה לנהל באופן משותף חנויות נעליים תחת המותג "PAOLA". ואכן חנויות הנעליים הראשונות של חברת דאדא נפתחו בקניון באילת.

בשנת 2009, או בסמוך לכך, נתגלעו בין בעלי הדין חילוקי דעות, ולכל אחד מהם הייתה טרוניה נגד משנהו. מאחר והסכם המייסדים כלל תנית בוררות, מונה השופט בדימוס אמנון סטרשנוב כבורר  לצורך הכרעה בתביעות ההדדיות (להלן: "הבורר"). הבוררות התנהלה כסדרה והבורר מינה, בהסכמת הצדדים, את רואה החשבון צדי מור חיים כמומחה חוקר בבוררות (להלן: "המומחה"). בעלי הדין כבר הגישו סיכומים והבוררות מצויה בשלב של טרום הכרעה.

בקשת האישור

בקשת האישור הוגשה על-ידי קאמאו והיא נושאת את הכותרת " בקשה לאישור פסק בורר חלקי". האישור מתבקש ביחס להחלטת הבורר מיום 15.8.11 המכריעה בבקשת קאמאו למתן פסק בוררות חלקי ולשחרור הערבויות הבנקאיות.

בהחלטה זו קבע כבוד הבורר כי נוכח הפיצול בחלוקת החנויות בין הצדדים באופן שחנות מס' 5 נמסרה לטל ואילו חנות מס' 19 נמסרה לקאמאו, הרי:

"אינני רואה שום הצדקה שהחברה תמשיך לשאת בערבויות כולן, ומן הראוי לפצל את הערבויות כך שכל צד ישא בערבויות המתייחסות לחנות שבבעלותו... וכי כל צד יפקיד בהנהלת הקניון את הערבויות המתייחסות לחנותו הוא בלבד".

טל לא קיימו את החלטתו של הבורר, הערבויות לא פוצלו, ומכאן הבקשה לאישור.

קאמאו רואה בהחלטה זו פסק דין חלקי ומבקשת מביהמ"ש לאשר אותו על מנת שתוכל לאכפו בדרך בה נאכף פסק דין.

טל מתנגדים לבקשת האישור, שלטעמם, אמורה להיות מסולקת על הסף, בהיותה החלטת ביניים אשר איננה ניתנת לאישור.

חוששתני כי לאור הוראות חוק הבוררות תשכ"ח- 1968 (להלן:" חוק הבוררות") לא ניתן לאשר את ההחלטה נשוא הבקשה כפסק - ביניים.

לפי חוק הבוררות רשאי הבורר ליתן פסק בורר סופי או  " פסק ביניים המכריע בנושא הבוררות חלקים חלקים" (סעיף י"ז לתוספת הראשונה). קשה להתייחס להחלטה כאל פסק ביניים, שהרי אין היא מכריעה סופית במחלוקת כלשהי, אלא נותנת ביטוי להסדר ביניים של הפרדת הכוחות, והינה תוצר לוואי של ההסכמה בדבר הפרדת החנויות [ראו: רע"א 340/94 חברת חלקה 41 בגוש 6415 נ' בסן, פ"ד נ(1) 636]. 

לא ניתן להתייחס להחלטת הבורר כאל סעד זמני בבוררות שהרי סעד שכזה מוסמך להעניק רק ביהמ"ש, כפי שנקבע ע"י סגן הנשיא, השופט זפט, בה"פ (ת"א) 190/06 תיחכום ט.מ. טכנולוגיה משרדית בע"מ נ' אור עוז בע"מ ואח' (לא פורסם, מיום 20.4.06):

"נראה לי שבמצב החוקי הקיים אין לבורר סמכות ליתן סעד זמני במהלך הבוררות, ככל שנדרש סעד כזה, על המעוניין לפנות לביהמ"ש".

ואם בהחלטת ביניים עסקינן, הרי שאין חולק כי חוק הבוררות מאפשר לביהמ"ש לאשר רק פסק בורר, אך אינו מסמיכו לאשר החלטת ביניים [ראו: רע"א 8984/09 ANGELMARINE LTD. ואח' נ' בר חמישה כוכבים בע"מ (מיום 14.2.10)].

יתכן וניתן להתבונן על ההחלטה ככזו שניתנה לפי סעיף ח' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, לפיו מוסמך הבורר "להורות לבעלי הדין... ולעשות כל דבר אחר הכרוך בניהול הבוררות, כפי שרשאי היה לעשות בית המשפט בתובענה שלפניו", שאו אז הסנקציה לאי קיומה מצויה אף היא בידי הבורר, כקבוע בסעיף ט' לתוספת הראשונה.

בכל מקרה, אין מדובר בפסק בוררות, אף אין מדובר בפסק ביניים, ומשכך לא מוסמך ביהמ"ש לאשרו. התוצאה היא שבקשת טל בהפ"ב 56778-12-11 - מתקבלת, ובקשת קאמאו בהפ"ב         25526-11-11 - נדחית.

הבקשה להעברת הבורר מתפקידו